אף פעם לא הייתי מוצלחת במיוחד בשום דבר. אהבתי לצייר, אבל לא
ציירתי מדהים, אהבתי לכתוב - אך לא ידעתי לרגש. אהבתי לשיר -
אבל הייתי מזייפת.
אהבתי אותך - אבל לא אהבת בחזרה.
רק בלכאוב הייתי מוצלחת. לשנוא את עצמי, להרגיש מיותרת ולא
נאהבת.
ואני מסתובבת עם מטען על הכתפיים. רגשות אפלים חונקים אותי.
ואני חושבת לעצמי שאולי בעצם זאת האהבה שלי. השנאה המאכלת הזאת
היא הדרך שלי לאהוב אותי.
כי איזה מן דבר זה, אחרת?
ומסתכלים עלי באהבה אנשים, ואני כואבת יותר.
רואה רחמים במבטיהם. איך לא? כשהם אוהבים אותי, ואני את הכאב.
פוצעת את עצמי פצעים אנושים, דם ניגר על האמבטיה, ועכשיו אני
רגועה. את הצלקות אף אחד לא רואה. לא את אלה שעל הגוף ולא את
אלה שבנשמה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.