הכרה

כאן
בתוך עורי הלבן
מחורץ סימני מתיחה
בירכיים רחבות
מדי
בשדיים שאינם
זהים בגודלם
נגזר עליי
לחכות

עד אחרון ימיי
עדה אילמת
לשיניים נרקבות
לעור פנים
מתבלה
להתקמטות איטית
ושקטה
ללא התנגדות
נאנסת שוב ושוב

בידי הזמן
אל מול עינייהם התמימות של ילדיי
טרם באו
בעוד אני
כבר הולכת מכאן

פאסט פרוגרסיב

אפשר כבר להתחיל
לעשות רשימות של כל מה שכבר לא
אוכל להיות
(בסדר כרונולוגי: נסיכה, רקדנית, עיתונאית, יצאנית, סופרת,
משוררת)
אפשר כבר לראות הכל
באספקלריה הנכונה
לא עוד פרזנט סימפול מתפנק בשבילי
מעתה אדבר לעצמי רק פאסט
פרוגרסיב-אגרסיב

(שוב ויתרתי
לעצמי)

פעולת התנגדות

שנה חדשה תפתח
שפתיי נסגרות
הזמן הוא תליין
ואני קורבן
מרצון טוב
אתה אומר שאולי כדאי
שאנסה גם אני להניח למרירות שלי
אולי כדאי שאלך
לפסיכולוג
אני מסבירה לך
שאני פשוט נאחזת במעט
שנשאר לי
ולך
ממי שהייתי
רוצה לחשוב
שאני עוד יכולה
להיות

פירמוט

אתה תהייה לי האחרון
מה נשאר לי מהראשון
מלבד תמונות ישנות במגירה
והתמכרות עיקשת
ליותר מדבר מזיק אחד?
ומזה שלפניך?
רק אבק מחשבה דקיק
שאיני טורחת להבחין
בקיומו

כל השאר בערימה
לא מאורגנת
של מחשבות סתמיות למחצה
שנים שמחקתי
מההארד-דיסק

(פניתי מקום בשבילך)

זמן להכות שורשים

מלבנון נסוגתי מזמן
איני מתנחלת יותר
בשטחים לא לי
תל אביב אינה שלי
ואולי מעולם לא הייתה
מכל הפזורות התקבצתי
מכל השלוחות התכווצתי
לכדי אישה

זמן להכות שורשים
ולא להקהות אותם
כפי שעשיתי
אחרי שנים של שחור
אתבהר

אני יכולה גם
ללבן