"בילבי" בת חמש עשרה חולה מאד וגוססת,
לא-עוד כלבה עליזה ותוססת;
הווטרינר ממליץ להרדימה;
נעמי בתי, עצובה וכוססת בגלל הדילמה:
שמא מוטב להניח לזמן לפתור את הפרובלמה.
חברתה חווה מצהירה: "משום יחסך לחיות,
הייתי רוצה להיות כלבתך אם אשוב לחיות ".
ואני האבא מכריז "אהיה מאושר
אם בבוא יומי תינתן לי האפשרות
לבחור בין סבל איום לבין חרות".
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.