איגור וזמנסקי / רינגטון של קיץ |
הדליקי לי את ממבו איטליאנו.
נתחיל בפורטה נסיים בפיאנו
כל עוד נמשך קוו החיים ביד
ולא דועכת מדורת הפרח
המסמיקה על לחי הפסנתר.
החושך הנכווה עוד מקטר
כמו סקסופון שהתברבר בדרך.
כינור שיכור נשען על הכתף,
מנענע את עצמו לדעת.
הד נשיקה מבליח במקלעת
של רחובות בטרם יתנדף.
בשק הלילה אין מספיק מקום,
וכל כוכב זומם בו כמו מרצע.
הדליקי לי חיוך מצטעצע
בקצב רומבה ובטעם רום.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|