|
לא ברור איך
נשארתי כל כך לבד
זה התחיל בתחושה
של כוח
ונגמר בנפילה לתהום
של כאב וחולשה
רואה את רכבת ההרים מתפרקת
ולא מבקשת לעצור
לא יורדת בתחנה
עד שנופלים מתוך הסיבוב
ישר לאדמה
נשארתי עם הפחד
מהמתקנים בלונה-פרק
למרות ששוב נכנסתי בשער,
כל מתקן מזכיר לי
את רכבת ההרים
שנשברה
כל נסיעה מזכירה לי
את האפשרות של
תקלה או פציעה,
הפחד מנפילה - ותקופת השיקום הקשה שאחריה.
כי פעם אהבתי את המתקנים בלונה-פרק אבל עכשיו יש לי בחילה. |
|
|
"כן, ככה. כן,
כן, זה טוב...
כן, ככה יותר
טוב. יותר
למעלה... לא,
לא, בעצם למטה.
עוד למטה...
עוד... עוד...
כן! בדיוק שם!
קצת ימינה...
זהו!!!"
"יא-אללה, כמה
בלאגן את עושה
בשביל לתלות
איזו תמונה
מסכנה!"
(מתוך ספר
הדיאלוגים
המפוברקים
המפוברק) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.