עופרי-אור אלאלוף / פרפרי קיץ |
ושיירי המילים מתגלגלות ככדורי האבק, כעכברים פעורי עיניים.
קוביות הקרח מתמוססות לרסיסי הטל שתראה לי, עת בוקר
נחבאים בינות עלעלי התלתן.
הסוכר חודר לעצמות, מטפטף בלגימה מהירה.
מביט ותר סביב כבלי המרפסת השוקעת אל הים, ונרגע.
כך אלומות האור נחלשות, החושך יאיר.
13.7.09
לנדב
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|