טל מוד / דרור |
קורא אל מישורי האינסוף.
צעדים טופפים ביער ירוק.
ים ושמים מתאחים למרבד
הנושק אל החול על שפתיו.
צהלות סוסי הגיל
פורעות דמעות של אור,
כך בין שפע הטיפות
מתגלה קשתו של דרור.
ובאלף גוון צובאים פרפרים
אל גגות אדומים בינות ההרים.
ובעליית גג, בין קירות ספוגי שינה,
מתעורר לו החופש משידה ישנה.
עב כרס, מלא, מאובק וישן,
נאסף ביד הדמיון, השואלת - לאן?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|