היא נושכת שפה,
כאילו היא תצליח לבלוע את המילה  שנייה לפני שנאמרה.


מילים מתרוצצות ברחוב, בין זוג אנשים המילה שתיקה מופיעה
באוויר, העינים שלהם במקום אחר, אבל המחשבות מיצרות מילים כמו
בועות שמתנפצות מעל ראשם.

ספונטניות מפילה באורכה נער שקופץ לרחוב ונתקלת בפזיזות וחוסר
מחשבה. הוא קם, מנער את בגדיו בחופזה  וממשיך לרוץ לעבר הצומת
הבאה.

ולפעמים אין כבר אוויר לנשימה מרוב החלל המלא הזה של מילים
פורחות, הן ממלאות את האוויר בשקיפות דחוסה שאף אחד לא רואה,
כולם מרגישים פתאום  בתחושה הכבדה שנפלה עליהם, אין להם מילים
להגיד אז הבטן מתמלאת עד שתיקה .

כשילד עובר בסביבה הוא מכוון מילה למילה ומנפץ אותם בקול
באוויר,
ורק הרעש של ה-פק נותר באוויר

, והמילים השקופות הופכות להיות צבעוניות כמו במשחק בבלס עד
שהכל נערם ואין דרך חוץ מלכבות  ולחזור למשחק הבא,לפני שהבועות
נערמות עד המדרכה.