|
פעמונים בפסנתר
מהבהבים כמו פנסי מכוניות
בעיניים רדומות
מלאות בדמעות.
וכולם נעים בשיר
ידיים למעלה
מצד לצד
כשייצאו הם לא יכירו
אבל בינתיים הם אחד.
הנה, הם כבר לא זוכרים.
ומחפשים רק את עצמם
בתמונה
השכבתית. |
|
|
מכירים את זה
שאתה חושב באמצע
הלילה על משהו
ממש, ממש, ממש
מתוחכם, ואתה
יודע שאתה חייב
לכתוב על זה
סלוגן כי כ ו ל
ם יצחקו מזה,
ואז כשאתה קם
בבוקר אתה לא
זוכר מזה כלום? |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.