נפטרת מאהבתי אליך
ממנה נועדתי לסבול.
עור של פיל רך - מתקשה
ואוזניים אדומות מכעס נאגר.
כמו סתימה, מעלה את חמתי
על פני האדמה
געשים מבעבעים
עד שאתרוקן מהרוע שנצבר
ואתה תישטף למרגלות ציפיותיך.
הרסיסים אז יפרחו באוויר
כמו החופש לו חיכיתי
ואחד מהם ייכווה את ליבי
ויזכיר לי תמיד
לא לשוב ללוע אהבתך.
| 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.