על פי התזאורוס מילה במילה של איתן אבניאון, למילים הבאות יש
את אותה המשמעות,

יען כל המילים המופיעות כאן הם מילים נרדפות:

סוכן הוא בא כוח, מורשה, מיופה כוח, מליץ יושר, נציג, עוזר,
קומיסיונר, שתדלן, מתווך, מפעיל, מארגן.

אם כך, לדוגמנית יש סוכן וגם לשחקנית קולנוע כמו כן לרקדנית,
זמר, זמרת, שחקו כדורגל, שחקנית כדורסל, סייפת, ג'ודאית, או כל
ספורטאית אחרת, וכל איש או אישה שמקצועו הוא אמנותו והוא איננו
יכול להקדיש זמן ליחצן את עצמו מאחר וזה לא מקובל כי אין
הנחתום מעיד על עיסתו.

בא כוח מורשה לא בכוח

אם סוכן הוא בא כוח הרי זה מעיד כי מי שמינה את כוחו הוא
הקליינט שלו. ואם הוא גם מורשה, זה אומר כי הוא קיבל את הרשאת
לקוחו. הוא מליץ היושר שלו, הוא נציגו עלי אדמות, הוא העוזר
שלו בדחיקת מרפקים בין שאר הבריות הנוהרות. הוא המפעיל והמארגן
הוא הקומיסיונר שאחריי לתמורה הישירה והקובע את תג המחיר
ההתחלתי כמו גביית המזומנים בעבור מיופה כוחו שעושה מלאכתו
נאמנה.

הוא המתווך בין הרצון והדרישה ללקוחו שאוחז בידיו את כישוריו
כחזקה שניתן גם לכנותה קניין רוחני, האמרגן או המתווך הוא זה
שעושה בעבור לקוחו את העבודה השחורה של משא ומתן לתעריף המסוכם
באשראי או במזומן, ולקביעת לוחות הזמנים בהתאם לרצונות של
המתדיינים שבא-הכוח מתאם עבוד הצדדים בהתאם. הוא זה שנוהג כמו
כל אמרגן בעבור השחקן, הזמר, הדוגמנית והרקדנית המנויים
בסוכנות שלו את סדר יומם, השבועי, החודשי והשנתי בהתאם למערכת
היחסים הנרקמת ביניהם. ולמצב של היצע וביקוש כנגד הדרישה
לכישרונות מול התמורה שהנכונים יעניקו בעדה.

דרך חתחתים

אין המיקשה אחת וכר המרעה של הסוכנים והאמרגנים איננה כל כולה
טלית של רק תכלת, אנו יודעים מניסיון החיים כי קיימים וישנם
המנצלים את עוצמתם כדי להרוויח יותר. אבל גם יש העוסקים
בעבודתם ללא משא פנים ומתוך אמונה שלימה שהם עושים מלאכת קודש
ומקדמים את האמונים בידיהם, הלקוחות שלהם לגבהים יותר נשגבים
ורובם, עוסקים בעבודה הקשה מתוך לב אוהב המאמין כי המיוצגים על
ידם הם בעלי פוטנציאל התלוי בשתדלנותם בלבד. ועדות לכך קיימת
ושרירה, ודוגמה נפלאה של אמרגן שהניף אל על עשרות רבות של
דוגמניות הוא רוברטו, רוברט בן שושן, שרק לפני 15 שנה ניהל
חנות מכולת צנועה. ולפתע מצא את היעוד שלו והצליח בגדול. רוב
הדוגמניות שהפכו לאייקון בעשור האחרון, חייבות את הצלחתן
לרוברטו בן שושן.


כך בכוחם שך האמרגנים, המתווכים והבעלים של הסוכנויות מסוגלים
לתת למיוצגים שלהם הוכחה שהם פועלים לזכותם במשנה תוקף ע"י
ארגון נכון, ניהול תקין, יחסי עבודה טובים ומעל הכול יושבת
האמונה האינטואיטיבית גרידא בכישרונם של המיוצגים מטעמם.
וההכרה בלקוחותיהם כבעלי פוטנציאל עתידי, שנובע מרצונם הפרטי
להצליח ולהרוויח הן כסף בגדול וגם הכרה באומנותם המעשית שלכל
אחד מהם יש את טעמיו עימו באופן אישי ופרטי. וחסר כל כפייה.

משחק סכום אפס

בכל קשת התחומים העוסקים בבידור להמונים, במדיה ובתקשורת, בכול
המגזרים השייכים לספורט הן המקצועי וגם החובבני. בכל תחום של
החיים החל ממתווכי הכספים, מנהלי ההשקעות הממליצים ללקוחות,
נציגי מכירות, מתווכי בתים חדשים וישנים לשכירות ולקניה, אנחנו
נמצא את השתדלן, המליץ יושר, המתווך המחייך, הנציג שמייצג
אותנו מול עלום השם שבשמו העסקה יכולה בזה הרגע להתגשם.

בכל מקום, עסקי התיווך הם הליך חוקי ומקובלים כדבר המובן
מאיליו ללא כל סייגים ובלי לחשוב עליהם על המארגנים, המתווכים
ומיופי כוח על פי דין, כעל מוצצי דם השותים אותנו בקש ובחינם.
הגם שלעיתים אין אנו תמיד תמימי דעים עם אותם המתווכים וחילוקי
הדעות יכולים להיות וקיימים כמו בכל תחום אחר של החיים. יש מי
שמרוויחים ומולם ניצבים וגם כאלו שיוצאים נפסדים. וזה הכלל של
משחק החיים, או בשמו המקצועי: משחק סכום אפס. דהיינו הרווח של
צד אחד הוא ההפסד של העומד מנגד.

המין שבמזומן זמין

יש פסיק אחד בחוק שמדשדש בביצה והוא איננו ירוק, למעשה הוא הקו
האדום המיושם בחרדת אלוהים, או מטעמו על כל מי שידיהם בוחשות
במגזר הנערות העובדות, כאן המארגנים, או המנהלים, או מליצי
יושר של נערות שעובדות במקצוע העתיק משכבר ימים, נחשבים לחלאת
המין האנושי וזוכים לשלל כינויי גנאי, הם סוחרי נשים, מכנים
אותם סרסורים, והמושג ערס היא מילה המייצגת את בן זוגה של
הקדשה העברייה או של זאת מחבר המדינות. כאן המתווכים והאמרגנים
הופכים לעבריינים קבל עם ועדה וחוקי המדינה. הם נתפסים,
מורשעים ונשלחים לרצות מאסר ממושך בגין רווחים על חשבונה של
הקדשה, שהיא אף פעם איננה אשמה בעצמה, גם אם היא נתנה את
הסכמתה, גם אם היא חתמה על חוזה. היא פטורה מכל סעיף, היא
הקורבן ומכך חסינותה נחרצת משל בינתה נשללה בגלל טראומה
בילדותה. ומאז ואין לה טיפה אחת של שכל לעמוד על דעת עצמה, כי
קדשה במילניום השלישי, נחשבת לנערה שאין בכוחה להתנגד והיא
סמרטוט רצפה לגחמותיו של האמרגן והלקוח שבמזומן אותה רוצה
לשחד.

האודיסיאה שרה בחלל בשנת 2010 והדנובה הכחולה ברגרסיה

יען לפני שהתחלנו לספור את השנים על פי המהלך על המים מנצרת,
הקדשות והנערות העובדות היו בעלות בינה משלהן. לרחב מן המקרא
היה מספיק שכל לדעת שכדאי להצטרף לצד המנצח. ביוון היא נחשבה
כהלך חוקי וזכתה לכבוד רב יותר משאר תושבי אתונה. שלא נדבר על
כבודם של אותם הגברים שהיו עבדים.

וסיפור ידוע ומפורסם מדבר על התחרות שערכה הקיסרית מסלינה,
אשתו של הקיסר קליגולה ששלט על אימפריית הענק. מסלינה ערכה
תחרות פיסוק, עם אישה עובדת מקצועית. והפואנטה היא שמסלינה
ניצחה. כך שהקדשות, הטאירות והקורטיזנות, היו בעלות מנת משכל
מינימאלית, כבר לפני 3000 שנה הן ידעו והיו מודעות לסוג
המפוקפק של עיסוקן. ואפילו החוק עמד לצידן. כשהוא קובע מהו שכר
האתנן.

מיליון זריחות שמש או שלוש אלף שנים מאז לערך, הנערות העוסקות
במקצוע העתיק כעת חיה, נחשבות ע"י רשויות החוק כבעלות אי קיו
של פלאנקטון. וזה במקרה הטוב. כי במקרים גרועים יותר, הם בסך
הכול כלי ריק מתוכן בידיו של האמרגן השולח אותן להכניס חטא
לתוכן. בניגוד לדעתן.

בהלה לזהב שזב או נהר אכזב

וכאן אני מעלה שאלת תם, אני תוהה מה בדיוק ההבדל בין סוחר
בעובדים זרים מאפריקה שאותם הוא מביא לארץ בתוך קונטיינר
ארוזים כסרדינים עם חותמת תוצרת סין, או זה המבריח אותם דרך
הגבול עם מצריים יחד עם חומרי חבלה לשהידים שבחבל עזה.

או מה ההבדל בין אמרגן המסדר לשחקנית תפקיד ראשי בסרט ולזה
שמעניק לקדשה את האפשרות להכיר אורחים שביופייה הם חומדים ויש
להם מזומנים לשלם תמורת החשקים הן למתווך כעמלה ושכר והן לנערה
על פועלה כמאהבת לאיש זר?

או מה ההבדל בין אגודת ספורט המוכרת את הכרטיס של השחקנים
לאגודה אחרת המשלשת את המחיר, לעומת אותו מליץ יושר המעביר את
לקוחתו הקדשה לאמרגן אחר שאת אותה העבודה לה יסדר תמורת שכר
כזה או אחר.

מה בדיוק ההבדל בין סוחר בנשים לסוחר בשחקנים ולסוחרי אדם
כעבדים? או שיש כאן כלל... וכל כלל שאין לו יוצא מן הכלל, היא
יוצא מן הכלל, שאומר שאין כלל בלי יוצא מן הכלל...

האם אנחנו מבינים או מפנימים שזו רק סמנטיקה של מילים? האם כל
אלה האמרגנים אינם זהים במעשים שהם עושים. האם רק כאשר מדובר
בקדשה הם נחשבים לפושעים ואחריתם מאחורי הסורגים? מה עושה את
ההבדל לכזה מוחלט?

זמן זה כסף

מה ההבדל בין נערה המוכרת את גופה תמורת מזומנים לרבע שעה של
תענוגות בשרים, לאותו מתאבק המוכר את כושרו הגופני ושריריו
האימתניים אשר לעיתים עצם הפעלתם בתחרות גורמת לגופו נזקים
בלתי הפיכים. ויעידו מקברם ספורטאים שבאמצע פעילותם שבק לבם
חיים. האם אלו אינם הגלדיאטורים החדשים שהציבור שש להקזת דמם.
האם שמעתם על סוכן ספורטאים שהורשע בגרימת מוות בכוונה תחילה,
או ברשלנות פושעת לדוגמה?

חכמים בלילה בעידן הגלובליזציה

האם רק הקדשה במילניום השלישי הנאור נחשבת בעיני החוק כטיפשה
ללא תקנה שיש צורך להגן על תומתה הנגזלת, או כאחת שניתן לסובב
אותה על האצבע ולנצל את משאבי יופייה לגחמתם של הגברים? האם
אין זמרים, זמרות, שחקנים או רקדנים, מלצרים ושאר בעלי המלאכה
שגם הם לא כל כך חכמים, האם אותם אי אפשר לנצל באותם האילוצים?
אז מדוע לא מעמידים לדין את המעסיקים בעוון ניצול טיפשותם של
כלל האהבלים ללא הבדלים בין המינים? ונשאל בדרך אחרת... למי
נוח שהמצב ימשך וינציח את בורותה או טיפשותה של הנערה העובדת
למחייתה שחצתה ימים ומדבריות בחברת בדואים, ברגליים יחפות.

היש סוף לדבר...

אולי נגלגל את המילים ונראה מה כוחה של המילה המטיפה טיפ טיפה
אבל המתמידה בפעימתה ונעלה סוגיה קטנה וכואבת שיש לה השלכות
כלל ארציות. ומדובר בכך שכל גבר החובר עם קדשה, נחשב אוטומטית
לזה שבגינו או בגללו היא עוסקת בתחום הנלוז שעל פי רוב הדעות
נחשב קלוקל ובלתי מוסרי בעליל ובנקל.

נתק מוחלט

לעובדה הנוצרת בגלל ההתייחסות הזו, יש רק אלמנט יחיד. והוא
התוצאה שהנערה אשר עוסקת במקצוע העתיק, נשארת לבדה ללא בן זוג.
דהיינו כפי שכתבה השופטת הדסה בן עתו בדוח שלה. אנו כופים על
הקדשה בדידות, אנו מכריחים אותה להיות גלמודה, אנו מאלצים אותה
להיות ערירית, אנו כולאים אותה בגפה, ומשיתים עליה חוסר שייכות
ומכך אנו ומוציאים אותה מהמגזר החברתי.

בכך אנו מסמנים אותה באות קין של בדידות משמימה. ומונעים ממנה
להקים שותפות אמיתית עם בני המין השני, שיכולה להעניק לה איזון
בין רצונה לעבוד בהשכרת גופה לזרים גמורים ובין להיות חלק
עיקרי ויחיד עם בן זוג אוהב ואמיתי שאיננו מכזיב.

הדין מאלץ, מכריח, כופה את דעתו, מחייב בהתייהרות של אני החוק
יודע יותר טוב מדעתו וחירותו של האדם. ובכך אנו גורמים לקדשה
להימנע מלהקים תא משפחתי, אנו דוחקים בה להתרחק מהמין השני.

אנו בידנו יוצרים לקדשה כר מרעה לחיים ללא שותפים, מאלצים אותה
לחיות לבד ולשקוע עמוק יותר אל תוך המגזר שמוכר אהבה לזר, אנו
מונעים ממנה לקיים תא משפחתי נורמאלי. כזה, שאולי יוציא אותה
מהמעגל בו היא נמצאת, כזה שייתן לה כתף משען לעת צרה, או בזמן
משבר מהסוג האישי או הנפשי.

דהיינו ובמו ידנו אנו דוחפים את הנערה העובדת לחפש תחליפים
לאהבה אמיתית בסמים ובשאר הכימיקלים שאינם חוקיים אשר לכאורה
את הפרפרים בבטן מרגיעים, אלו כימיקלים שאינם נקיים הם לא
מיוצרים בבית המרקחת, הם נוצרים במחתרת, עוברים עשרות מפיצים
שכל אחד מכניס לתוכם סוג אחר של רעל כזה או אחר על מנת להגדיל
את נפחם ולהרוויח יותר בזכותם. תוספות אלו הם המכלים את הגוף
ולא הסם הטהור, כך תוך מספר מועט של חודשים או השנים. מערכות
הגוף קורסות באין דרך לשקם אותם. ואין אחד מאיתנו שלא ראה מה
עושים הסמים לנפשו ולגופו של המשתמש.

ותוצאות המתלוות לבדידות הכפויה הן לא רק אצל הנערות
העובדות!

ספר החוקים הינו ספר התורה של הרשות השופטת, על כן, אם הרשות
השופטת מכריזה על כל אדם שהינו חי חיי אישות עם קדשה כמעסיק
פוטנציאלי שלה. אם הרשות השופטת מרשיעה את האמרגנים, המתווכים
ושאר מליצי היושר כסוחרי נשים ומשליכה אותם מאחורי סורג ובריח
בלי להרהר במשמעות האמיתית שנובעת מאותה מערכת היחסים.

הרי היא בפסיקתה מוסרת בריש גלי לתקשורת כי כלל הגברים הינם זן
אלים וכי מגע איתם עלול לסכן את כל הנשים הנמצאות עימם בקשר
אינטימי ואפילו אפלטוני. והתופעה הולכת וגוברת, מה שבית המשפט
פוסק, שופרות התעמולה של שדולות הנשים מעצימות ומאדירות את
המסר, והדין שהרשות השופטת חורצת הופך להיות הדעה השלטת.

השלטון מתיימר להראות נאור

ואנו עומדים בפני שוקת שבורה. בכל העיתונים, במודעות של דרושים
לעבודה, מופיע משפט קטן אחד שהמודעות המציעות עבודה - הן גם
לגברים וגם לנשים ללא הבדלים בין המינים. ובכך מכריזות המילים
באותיות הקטנות, שאין להפלות בני אדם על רקע מיניות מוצאם. גם
גבר וגם אישה שווים מכל בחינה הן בהשכלה וגם בעבודה. אבל
המילים באותיות קטנות, אינם יכולות לגבור על השופר שמכריז בכל
אמצעי התקשורת כי הגבר הוא זן אלים שיש להתרחק מימנו, רחוק ככל
האפשר. ובכך תעמולה סמויה לתוכנו חודרת וגורמת לאפליה בין הגבר
לאישה וזאת על רקע מוצאו המיני נטו! וזאת עובדה.

סקרים רבותי סקרים

על פי סקר שנערך ע"י עיתון לאישה מלפני כמה שנים, אנו מגלים כי
תשעים ושלושה (93%) אחוזים מן הבקשות לגרושים הוגשו ע"י נשים.
אנו מגלים עוד כי אישה גרושה עם ילד או שניים, נתמכת ע"י
הביטוח הלאומי בדיוק כפי שאישה אלמנה מקבלת סל תמיכה בגין כך
שהיא שיכלה את בעלה במלחמה - ואין תמיכה כזו לגברים, רק לנשים,
אך ורק לנשים, להוציא מקרים בודדים, חריגים ומאוד מיוחדים.

את מגורשת לי בטבעת מזונות זו

התא המשפחתי התפורר כמעט לחלוטין. היום, גברים כבר אינם ששים
להתחתן, ואחוז הגרושים במדינת ישראל הוא אחד מהגבוהים בעולם.
לנשים יש למעלה מאלף מוסדות להענקת יעוץ, תמיכה ועזרה משפטית
כנגד בן הזוג שפניו הולבנו. ולגברים אין אפילו מוסד אחד
שמתוקצב ע"י רשויות המדינה כדי להעניק סעד נפשי בעת מצוקה.

מצוות תשליך

היום קל להוציא את הגבר מהתא המשפחתי שלו ושל בת זוגו ולהרחיק
אותו מילדיו שכמותה בהם מאוהב. די שהאישה תגיש תלונת שווא על
רקע אלימות במשפחה. והמשטרה ומערכת האכיפה פועלת בצורה
אוטומטית. הגבר מורחק, נקבעים לו מזונות עבור הילדים אותם הוא
רואה פעם בחודש. ואם בת זוגו רעת לב, היא תגיש עוד פעמיים
תלונת שווא ובלי אומר ודברים! כי אלו הם החוקים הנוקשים. הגבר
יבלה חודשים מאחורי הסורגים וינסה להוכיח את חפותו. כאשר אין
ולא קיים שום גורם אשר יושיט לו יד ויעזור לו לצאת מהתסבוכת
אליה הוא נקלע, וכל זאת בחסות שלל חוקים דרקוניים שחוקקה
המדינה בעשור האחרון, מתוך כוונה טובה לכאורה, לעזור לגברת
חסרת ההשכלה של לפני שישים שנה, לקבל בחזרה את חירותה. ויש
לביזיון הזה שם - קוראים לו אפליה מתקנת. בלי בושה, שדולות
הנשים אומרות בפה מלא כי חרף החוקים האוסרים להפלות. קיימת
אפליה מתקנת. והיא מופנית רק כנגד הגברים. וגם זו עובדה שיש
להפנים.

אלגוריה קטנה

נניח ששני אנשים נפגשים ובוחרים להקים שותפות, זה משקיע מהונו
והאחר נותן את ידענותו, והעסק פורח וחולפים השנים והעסק צובר
עובדים ושמו של העסק מוצב על הבניין כדגל להצלחתם של שני
השותפים.

אבל היה אם ביום בהיר אחד התגלעו סכסוכים בין השותפים לעסק,
האם יכול להתקיים מצב חוקי בו אחד השותפים ביוזמתו ובגחמתו
האישית יחליט לפרק את השותפות. ישליך את השותף השני אל מחוץ
לעסק, ישאיר בידיו את שם הפירמה ואת הבניין בו העסק היה מזה
זמן. ועוד יפליא לחייב את השותף שגורש לשלם את משכורתם של
העובדים הנשארים עם הפירמה שהיא אימם הורתם, הספונה בבית מוקפת
באהבת הילדים. ולאף אחד על השותף האב שגורש לא איכפת.

ודבר כזה קיים, אך ורק כאשר השותף שהושלך הוא גבר או זכר. ואין
שום היגיון בזה השיגעון. זו אפליה נטו על רקע מינו של בן האדם.
בגלל מינו אחד מקבל על הראש ובעל המין הנגדי זוכה בכל הקופה גם
אם אין בה הצדקה והיא חסרת היגיון ונולדה ככה סתם. אולי בגלל
המסרים מהתקשורת שחלחלו להפנים. והרשויות תומכות בידיים רחבות.
לא רק שהאישה נשארת עם הילדים, הבית והפירמה כירושה. מקציבה לה
המדינה סל של תמיכה, שבזכותם היא לא תעבוד יותר אף פעם. כי למה
לעבוד אם אפשר לשבת ולטפל בילדים. ותשאלו את ויקי כנפו. זאת
שצעדה במחאה עם מרלברו וציפורני ידיים מעוצבות וארוכות. תשאלו
את עצמכם אם אפשר לשטוף כלים עם ציפורן שכזו.

ואיפה 150 אלף הגברים של אותן 150 אלף אימהות חד הוריות?

ובאלו תמו הדברים, המצב במדינה, נותן כוח אדיר ומעצים את
האישה, כאשר הוא מדבר על שוויון זכויות מלא, ללא אפליה בין מין
למין. ומאידך כאשר מדובר על ענייני משפחה, רשויות החוק
מתייחסות לגבר כאל החייב היחיד בגלל שהוא זכר. וכוון שהוא הזכר
במשפחה, אין רשויות החוק מתגמשות. בתי המשפט למשפחה עדיין
משתמשים בפסקי חוק משכבר ימים. בהם האישה הייתה חסרת השכלה,
והתקדימים הם הימים בהם לנשים היה רק מקום יחיד ללימודים המטבח
והילדים וכביסה ביד כולל סדינים.

כבשת המרושש

היום, על פי נתונים אמיתיים, יש רוב נשי מוחלט בכל
האוניברסיטאות בארץ. נשים משכילות יותר מגברים. אחוז הנשים
האוחזות בעמדות מפתח בתקשורת במיוחד! מרקיע שחקים. ומשם הן
ממשיכות להטיף לנשים להשתמש באותם החוקים הישנים כדי לזכות
בחירות שעל פי דעתם מגיע לה. גם אם חירותה כבר ניתנה, משל
נותנים לה את האצבע וברצונה היא לוקחת את כל היד עם הזרוע
שטמונה כיס. שרק כסף לה הוא יכניס - ותו לאו!

שום גורם לא שם את דעתו כי התא המשפחתי נהרס, גם אלו שחיתנו את
הזוג כדת. הגבר חפוי ראש. וכרוח סערה נושבת הידיעה כי הטרינד
החדש הוא גט כריתות. גם כאשר מדובר בשועי הארץ אנו שמים לב כי
זוגות שחשבנו שהם מהווים דוגמה לתא משפחתי חזק ושרירי. מתהפכות
בשל אותו משב רוח המודיע בלחישה שחירות האישה היא לחיות לבד.
וחירותו של הגבר נובעת מכיסו שמשלמת ושותקת ממתינה לצו 8 בלי
שמץ של פרוטה.

לפנות את עורף

רק חובה אחת מוטלת על הגברים כדבר מובן מאליו. כאשר תפרוץ
חלילה וחס מלחמה בין בני האור לבני החושך. כבר לא יהיה לגברים
הלוחמים שום מוטיבציה להילחם. העורף הסב להם פנים, אין להם על
מה להגן, אין תאים משפחתיים. והרצון לשמור על הקיים כבר לא
פועם בהם כפי שהיה משכבר.

על כן אני חושש כי בבוא אחרית הימים וצו מילואים מספר 8 יחייב
את הגברים לתת נפשם בעבור מולדתם. רבים מן הגברים יעדיפו
להישאר ספונים בתא הפרטי לבדם. כי אין כבר להם על מה להגן,
המדינה הכזיבה אותם, הדת שמה עליהם פסק, הם נחשבים כחלאת המין
האנושי. אז בעבור מה הם כעת צריכים להקיז טיפה נוספת מדמם שכבר
שנים לנשים הוא מטפטף מעובר ושב.