אתה פוקח את עיניך,
ומביט סביב.
נשימתך הראשונה,
אתה מניח בחיקי.
תרות ומחפשות ידיך,
אחר עקבות גופי.
אתה מרגיש אתה שומע,
צלילי הלמות לבי.
אל... העולם, נוצרת מתוכי.
עד... עד עולם, תמיד תהיה, בשרי, ילדי.
בחוץ הסערה קוצפת,
על פני עולם מציאותי.
הסר כל דאגה ופחד,
אתה חוסה בצל כנפי.
גם אם ימים יכילו בסר,
אותך אצמיד אל חם גופי.
מלות עיניך בי יזכירו,
את כל רגעי הויתי.
אל... העולם, נוצרת מתוכי.
עד... עד עולם, תמיד תהיה, בשרי, ילדי.
היה רחום אליו אלה
צרור חיים בבן כחי.
אם לפעמים ייהום הסער,
שלווה הנחל בממלכתי.
לאן תפנה כעת הדרך,
גלה לי מלאכי שלי.
תמיד היה תמצית הנפש,
הרי אתה... כאב... יצירתי.
אל... העולם, נוצרת מתוכי.
עד... עד עולם, תמיד תהיה, בשרי, ילדי... בני.