|
ציפור מתהלכת על רגליה.
לא משתמשת בכנפיה.
נעזרת בחושיה.
מתמידה בצעדיה.
בלחש שרה את שיריה.
נוצצות עיניה מול האמת היפה.
רואה היא הכל מבעד לעדשה.
שומעת בלחש את הרעשים.
אך הכל כל כך מוחש
בין רגליה הנחושות .
נתונים חייה בשלום ואחווה.
מלאה תמיד בשמחה ואהבה.
והנה היא,
שוב היונה. |
|
|
אז אמרתי
לה-וואללה את,
כבר עשרים שנה
אני גנן ועוד לא
ראיתי פרח יפה
כמוך
אז היא ענתה לי
-
וואללה כבר
שלושים שנה אני
מחרבנת ועוד לא
ראיתי חרא כמוך!
מיומנו
של ערס |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.