|
באספקלריה אחת
נושאים הלבנים כאן כאב דומם
משתלח לתוך השורות והטיט
ויורה עצמו למילים ולבשר
שקט כעת
והוא עמום קמעה
וגם כאילו היה מדבר
בטון עצוב שכזה
וטורק דלת
בניגף עצום
המילים ספוגות
ביגון וחיל
שהקיר הבוער
אינו יכול לשאת עוד
במילים הקטנות
בדמעות העגולות והרטובות
בדקירות הקטנות בבטן
הוא חש ייאוש עולה
שאין לצאת ממנו
הוא לוכד אותנו
וכלו כל הקיצים
של הבית הזה
לפתע תמיהה
עצירה
נקישה קטנה
ואני פורצת מתוך עצמי
ומביטה באספקלריה אחרת
לבית העצוב הזה
ורק כך מבחינה
כששמחה פוסעת לאט
היא גוועת כאן בעצבותה |
|
|
שלוותא
(כך היו קוראים
ללהקת נירוונה
לו היתה מוקמת
בישראל) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.