אני יכולה להכין לעצמי ארוחת בוקר
ולהתרפק על זיכרונות שלא שלי יותר
אני יכולה לרוץ ללא הפסקה
ובסוף היום ליפול מסופקת
לברוח מהעובדה שאין שקט
אין מנוחה לעולם, אין רגע נחת
אני יכולה לנסוע ברכבות אינסופיות
ולהגיע לתחנות זרות ומשונות
לאהוב את השוני, לאהוב את הצער
על לב שלא נקשר, על לב שנקרע ונשבר
במקום אחר, בזמן אחר
האם מישהו ראה או מצא את השקט שלי?
מה קרה לימים ארוכים ונעימים שבי? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.