רעיון המראה המדברת, יודעת כל ומשקפת את פני השואל, בעבר
ובעתיד, מונח היה תמיד על שולחני.  לא יכולתי לגשת לבצע
אותו... בגלל חוסר ידע, או אולי חשש מהתוצאה. כל מערכת אנושית
חייבת מידה מסוימת של שקר, כדי שתוכל להתקיים. אלא שכמות השקר
נמצאת ביחס הפוך לבריאותה של המערכת... בסדר, תנו לי להסביר.
חיפוש האמת המוחלטת היווה תמיד אתגר... אבל זה לא מעניינינו.
לאמתו של דבר חייב אני את כל הצלחתי, לשקר דווקא.
  הבה נתחיל מהתחלה...
  תמיד יצרו בבית המלאכה של אבי מראות. ידוע היה במראותיו
המדייקות הבהירות והבלתי מעוותות. אלא שלא היה שבע רצון. אדם
רואה עצמו במראה, כאשר ימין ושמאל הפוכים הם אם תציב ספר מול
מראה לא תצליח לקרוא בו, אלא אם אתה מאומן בקריאת כתב ראי.
ואבא זצ"ל הרגיש שחייב הוא לפתור בעיה זו. ''אדם רוצה,'' כך
היה אומר, "לראות עצמו כפי שרואים אותו אחרים. ימין מול שמאלם
ושמאל מול ימינם.''
כל ימיו עמל על פיתוח ''מראת האמת'', והצלחתו הייתה חלקית
בלבד. הוא גילה שכאשר אתה מציב שתי מראות בזוית ישרה, (90
מעלות) מתבצע היפוך נוסף שמחזיר את האובייקט למצבו הטבעי.
תחילה זכתה המראה להצלחה כבירה, נקנו אלפי ''מראות אמת'' ואז
התפרסם בעיתון רכילות, שהמראה מביאה מזל רע. אבא צחק מהאמונה
התפלה, והגיב בזלזול על תלונות אלה. אלא שעיתונים נוספים,
ביניהם רציניים ורבי תפוצה, ביצעו תחקירים מהימנים וגילו שבקרב
קוני ''מראות האמת'' אחוז המתאבדים גבוה בעשרות אחוזים מאלו
שלא קנו מראות כאלה. הדבר צער מאוד את אבא: ''ואולי,'' אמר,
"אנשים אינם רוצים באמת, אולי האמת ממיתה."
  אבא היה איש לשון, הקשר שבין המילים אמת למת נראה לו לפתע
מובן מאליו: ''חסד של אמת'', עושים רק למת, אולי רק למת מותר
לדעת את האמת?
בשם חקר האמת, שם קץ לחייו.  

  נותרתי עם עסק המראות, ועם תביעות פיצויים שלא ניתן לשער את
גודלן, וגם תביעה פלילית: ''המדינה נגד מראת האמת'' המשפט
התנהל שנים, למזלי, כל שאר התובעים המתינו לסיום המשפט הפלילי
והניחו לי. לאחר תריסר שנים החליט השופט שסטטיסטיקה לא יכולה
לשמש כעדות ראשית, אלא רק עדות מסייעת. "אין לשלול," קבע
השופט, "שחלק מהמתאבדים סבלו מתסביכים שונים, והיו מתאבדים גם
ללא מראות האמת. בלתי אפשרי מבחינה משפטית לקבוע שאמירת האמת
היא פשע פלילי, כך גם שיקופה."
  אף כי שוחררתי מחשש התביעה, הרי הייתה משפחתי מוחרמת על ידי
הציבור, ומצפוני הטריד אותי ביום ובלילה, עד שנועצתי
בפסיכולוג, שביום היה מרצה בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת
בר-אילן, ובערב עזר לאנשים שרצו להיוועץ בו. הוא עשה זאת
בחינם, ומכיוון שהיה חובש כיפה, ראה בכך מצווה.
  ''ראה," אמר לי כבר בפגישתנו הראשונה, כנראה שהיה בקיא
בפרטים,  "כל מערכת אנושית חייבת מידה מסוימת של שקר, כדי
שתוכל להתקיים. אלא שכמות השקר נמצאת ביחס הפוך לבריאותה של
המערכת. רק בחברה אוטופית, עם אנשים אוטופיים, לא נחוץ שקר.
הדינאמיקה של שיפור המערכת האנושית היא כוח המניע את החברה,
החברה האידיאלית היא בבחינת חזון, שיש לשאוף אליו ואסור בשום
פנים ואופן להגיע אליו."
  הוא המשיך להרביץ בי תורה במבטאו הצרפתי החזק: "טקסים,
נימוסים, פוליטיקלי קורקט, הם כולם שקרים מקובלים שחברה לא
יכולה בלעדיהם."

  ביום השנה למותו של אבא, ולזכרו יצאנו לשוק עם "המראה
האישית."  רובן מראות מרזות, המביט בהם רואה את עצמו בגזרה
אידיאלית. אפילו אנורקטיות רואות עצמן רזות ואינן צריכות לרזות
יותר. כל אחד לפי צרכיו.
המזמין שולח לנו תמונת עירום בלתי מרוטשת, מזינים אותה למחשב
והוא מיצר מראה שמתקנת את הפגמים. מוחקת מהפנים פצעונים, קמטים
ונגעים אחרים, משנה פרופורציות, מעלה את עצמות הפנים, מיישרת
איברים עקומים ומעוותים, משלימה איברים חסרים, ומשנה את גודלם
לפי הצורך.
הקונים מאושרים... וגם חשבון הבנק שלי חוגג.
רק אבא בא לי בכל פעם בחלום ואומר: ''בני, ומה על האמת?''