מאותו בוקר שטוף שמש שהגעת אליי לראשונה
ונשמתיך אל תוך ריאותיי בשקיקה,
מנחש לבי כי לקחתיך לאהבה
וגייס את כל נימיי אל המלאכה.
פסענו אז בחול חופו של סתם מקום,
הקשבנו לרחשי גלי ים התיכון,
לא נדרשנו בינינו למילים -
אימצתיך אל חזי ודי היה בחילופי המבטים.
עינייך סקרו אותי,
חייכת רבות לעומתי,
מחשבות התרוצצו בלבך הנסתר
ורמז נתן לי חיוכך השובב.
שיערך זהב-
התמזג עם חול הים
עטפת אותי בחיבוק חם
ונהייתי מאוהב אל מול ים.
חלפו כבר ארבעה חודשים
ורבים הימים והלילות הענוגים המסעירים;
אולי מוקדם לברך על המוגמר
אך... שלא ייגמר לעולם!
7/7/09 ©
|
