זהו לא שיר יפה
הלוואי והיה
יפה, כמוהו כשער
אל אימו, התשוקה.
תשוקתי לא חופשיה
הלוואי והייתה
יודעת לייצר יפה,
כמוהו כפיתוי להכירה
זהו לא שיר יפה, לא
הוא לא שומר על מקצב.
הוא איננו שער,
במקום - מבודד הוא את אימו
בסורגי חרוזיו.
הלוואי ויכולתי להשתחרר מן היפה
כמוהו כמגבלה,
כעבדות במפעל
לייצור חירות
סורגי החרוז מתכווצים
סביבי, תשוקתי רק מתרחקת
וכל מילה - עוד עצם בשלד
המנסה להחזיק רעיון
אך גוויה היא זו
בשרה, ללא חיוניותי,
עם הזמן נרקב
לא רוח ולא
דופק יהיו במילותיי
כאן, במפעל השחרור
נגוזו תקוות פיצוח
קוד היפה
במפעל הזה מייצרים חופש.
במכרה הזה שכאן,
כורים חירות.
אך עבדים הפועלים.
יקראוהם - עבדי החרוז
כלואים יהיו במגדל השיר
מונעים על ידי התשוקה
לעולם יידחקו לשחררה,
להציגה,
להצילה מבדידותה.
לעולם עבדים לרצונה
הכופה - חופש
זהו לא שיר יפה, לא
יפה, ולא מנסה.
תמו ימי העבדות,
לא!
שלא יגמרו לעולם.
רק היפה מושך עין
(היפה או הידמות האמת)
רוצה התשוקה במבט
במבט המנכיח
ואת עבדיה תשלח לכרות
את זה
או את זו
במרחבי המילה.
|