פרידות הן תמיד קשות
וקלות
מתוך הכריתה של חלק ממך
מתנשמת ההקלה
מתרווח הלב
ממלא חורים בטיח
מסייד קירות בלבן בוהק
סמרטוט ספוג מי סבון שוטף את החלל
שהכיל את הבלגן של שנינו
התמונות יורדות מהקירות
המסטיק מתקלף מהרצפה
המדבקה שהדבקנו, אז, על הקיר -
קילוף עדין, שלא תיקרע
ואני מוסיפה אותה לאלבום
וסוגרת אותו בטריקה
ונושמת את הבל הזכרונות, כבר מאובקים,
שהיו חיינו.

בחלל שחלקנו, צפופים וחמים,
נושאת את הבדידות, נושאתה לבדי,
נשרעת על מיטה זוגית
מכבה את המזגן
פותחת חלון לנוף ישן

כן, פרידות הן תמיד קלות וקשות,
וכשנוחתת עליי השינה הקרה,
ידיים אל מפרש מתרחק מושטות,
מושכת אותך אליי בחזרה.