בדיוק כשהחיים חייכו אליי
באה אהבה יתומה
משכה בשמלתי
תפסה בשערי
כיסתה את עיניי
ולא היה לה בית, לא מנוח, לא מסתור.
רצתי אתה וחיבקתי חזק חזק
אימצתי אותה אליי
הכנסתי תחת כנפיי.
אהבה שלי, אי זוגית, בלתי אפשרית.
הזזתי הרים בשבילה, חפרתי מנהרות בתוך תוכי
כדי שתוכל לנשום. הפקדתי בידיה את כל סודותיי,
ריחפתי אתה במלוא מערומיי.
זרה ומגודפת, יפה ומטורפת,
זאת האהבה שלי
אין בה גמול, אין לה סוף
אין לה יבשה באופק, אין לה חוף.
טבעת סגרה והתהדקה סביבנו, ולא נותרה פיסת שמים.
רק מים.

מול שקיעה אחרונה דיברנו רחוק רחוק
הרגשתי אותה נצרבת בי, עמוק עמוק
ולא יכולתי להחביאה יותר.
הייתה על פניי, על עורי, בעיניי, על צווארי,
בבגדיי, בדמי, בראשי, בבטני.
אהבה ללא כתובת
אבודה, בודדה
בדיוק כשהיא חייכה אליי
נזרקתי שוב אל החיים.