|
מתעטף בשתיקה
מוכרת
מתכסה בה מעל
לראשי
לא לראות
לא להראות
אני מכבה את מנורת הלילה
גם את הנר היחיד
שדלק.
מעלה שתיקה
זרה
אל תקרת
חדרי
לא לשמוע
לא להישמע
מעלה אותה מעל
לכוחי
אוגר חיים ומוות
למזכרת.
מחר
לשוני תרפה
תלקק שפתיים יבשות
אולי ביום שאחרי
אשתחרר
כשפי ייחלש מכדי
לדבר
אספור צעדים של
שקט
במחוזות אחרית
אצעד כאילם
מתגעגע
לדממה של
ראשית.
עדיין
אין זה מוקדם
למילים מהלכות
שאוזני מלקטת
בדרך המלך
גם לא מאוחר
למשפטים מתרבים
שעיני אוספת
בשביל צדדי
עדיין
ציר הזמן סב
מתכלה
בשקט ידוע
יש חדש תחת שמש
שנולדת
בעולם אחר. |
|
|
"ואני רוצה שלא
תבהלו בכל פעם
שאתה שומעים
אמבולנס, זה
בוודאי זקן עם
התקף לב"
אחת על פיגועים,
יומיים אחרי
הפיגוע
בדולפינריום |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.