קובי גורן / לכאורה |
שיערך הסתור על פנייך כמו מעיד
על ימים שחלפו.
תבונה שעולה לאיטה
על פני מים שקטים, כמו אומרת הן.
מביט בך, צופה מבעד מעטה השלווה
בתוכך הכל רוגש,
ואת עוד מחשקת שפתייך.
ולפתע נדמה כי תחרידי זה הלילה
בצעקה אדירה.
אך זו - עודה חרישית.
אנוכי מנסה להקשיב דרך כסות הדממה,
וזו אופפת כולך.
כמו מחפש לי אות מבשר.
ולעת סוף נרדם בכניעה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|