מסתובב בחוץ בשעות משונות
אנשים ישנים, הוא לבד ברחובות
כי נמאס לו כבר לשקר לכולם
"תראו- זה אני!" הוא צועק לעולם.
השיער המוזר, הבגדים השחורים
האיפור שנמרח, מסיכות לפנים
לא אוכל, רק שותה, רעלים מוכרים
הוא כבר כל כך רזה עד שאין כלום בפנים.
רגשות נעלמו, שאיפות - לא היו
הנשמה לא שורדת, מחשבות התרוקנו.
בלילה אחד, ברחוב אחד, לרגע אחד,
הסתובב לו איש שהיה בטוח שהוא לבד.
יושבת בחדר, עכשיו מאוחר
משקיפה החוצה על העולם הקר
הרחוב כולו ריק - יש שקט חודר
בשעות שכאלו אין עוד אף אחד ער.
מושכת עוד מטלית, משפשפת בכוח
שירד כל האיפור ויתן לה מנוח.
נזכרת בכל תלאות היום שעבר
וכמה היא שמחה שמאוחר, וכבר נגמר.
מעבירה את החיים מלילה ללילה
ועוד שאיפה מרה כי עכשיו רע לה.
בלילה אחד, בבית אחד, לרגע אחד,
ישבה לה אישה שהייתה בטוחה שהיא לבד.
ולרגע אחד, במבט אחד, לשניה אחת,
הם הרגישו שהם שווים. גם אם מעט. |