אתה תייר בבודפשט. מה שאומר שאתה לא אדם אמיתי וראוי ללא יותר
מהתעלמות הפגנתית. אתה אבני הריצוף המיובאות של הטיילת, תווית
הביקורת שעל הכרטיס לאופרה, אתה הנגנים הבוליביאנים עם חלילי
הרועים הענקיים שלהם. אתה כלום ומעבר לכך, כשמדובר במקום מנוכר
וידוע בשנאתו לזרים כמו הונגריה, אתה עוד פחות מזה. מעניינת
יותר, היא העובדה האירונית והעצובה שאתה יודע לדבר הונגרית! לא
ברמה של ניהול שיחת חולין עם הונגרי מזדמן, אלא יותר ברמה של
ניהול שיחות פילוסופיות עם אבא שלך, שיחות בעלות נטייה לקחת
בהשאלה מילים משלוש שפות אחרות. רמה כזאת.
מצוייד במערכת כלים מפוארת זו, בתוספת פחד כן ואמיתי, אתה ניגש
לקופה של המטרו ומבקש מהמוכרת כרטיסייה לשלושה ימים. הפחד
וחוסר הביטחון מאבנים את קול הדיבור שלך לכדי טון של ציווי,
הנאמר בשקט עם מבט נוקב בשיש האפור של הקופה, ממנו מזדקר
המיקרופון כמו אנדרטה.
"מה?"
שואלת האשה
"שלושה ימים!"
ואתה כבר נשמע כמו חוליגן.
הזקנה פוצחת בשטף הונגרית שהיה נשמע כמו קללות אילולי הבנת את
השפה (אתה עדיין מאמין שכבר בשיעור הראשון ללימודי הונגרית,
נלמדות מגוון הצורות וההטיות למילה "זונה".)
"סליחה? לא הבנתי..."
"מאתיים פורינט!"
נובחת הזקנה.
מרומם מן ההתקדמות במשא ומתן, אתה שולף את הארנק וסופר לה את
הכסף במשך דקה ארוכה. אתה לוקח את הכרטיס, ממלמל תודה ומתחפף.
היית בטוח שהטון המנוכר שלך, שאתה לא מצליח לשלוט עליו ברגעי
לחץ, דווקא לא יבלוט במקום כמו הונגריה, אבל אז נזכרת כמה
ההונגרים אוהבים את מילות הנימוס שלהם. מאתיים שנות אימפריה
אוסטרו-הונגרית הטביעו את חותמם על השבטים ההונגריים הקדומים,
כך שנראה שעשית את היום לזקנה ההיא מהקופה של המטרו, כאשר לא
פנית אליה במשפט כמו:
"ערב טוב לך, גבירתי הנכבדה, האוכל לבקש, במטוטא מגבירתי
כרטיסיית ביקורת לנסיעה ברכבת התחתית, אם הדבר אינו מכביד על
עפעפייך נוטפי המסקרה?"
זה פשוט לא הסגנון שלך, כנראה. בביקורת, אתה מוציא את כרטיס
המטרו ומגלה שהוא תקף ליום אחד בלבד.
בחזרה בארץ, אתה עולה על אוטובוס אגד או דן כלשהו, קו מספר כך
וכך, שנוסע ממקום זה למקום אחר.
"תביא לי בבקשה כרטיסייה רגילה."
"אא?"
"כרטיסייה רגילה!"
הנהג נותן לך מבט עייף, מחורר את הכרטיסייה ומכוון אותה אליך.
אתה לוקח, ממלמל תודה ומתגלגל למושבים האחוריים. כמו הכרטיסנית
ההונגרייה, גם הוא בטח לא שמע את מילות הנימוס, אלא רק את
הפקודה שלך. עכשיו הוא בטח מקלל את האמ-אמא של כל האשכנזים
המתנשאים האלה.
מתוך פרוייקט הגמר בנושא דיבור קלוקל, יולי 08 |