את יושבת בסלון
קוראת ספר חדש
שקנית בזול
בזמן שאני מחפש מה כתבו עלי
באתרים שונים
עוד מעט, ירד כאן חושך גדול
והעיר שממול
תהפוך להיות זרקור אחד
על המקום בו הבית שלנו נמצא
אני אגיש לך ארוחת ערב
ושנינו נישב ליד השולחן
ברדיו ידווחו על מהומות
שמתרחשות הרחק מכאן
שנינו לא נרגיש בעולם הזה
תמיד חתכנו את החוטים
שמחברים אותנו
למציאות, לחלומות,
לכרזות שמרצדות על מסכים גדולים
יש במגירות שלנו
סיפורים שכתבנו
חיפשנו גיבורים ומצאנו את עצמנו
בשכונה קטנה
אין מלחמות ולא כבישים מהירים
רק סודות שמוחבאים היטב
בין הגדרות, בין פיסות הדשא הירוקות
הנה אני בא אלייך
מנסה להצחיק אותך
את מציעה לפתוח בקבוק יין
ואני חושב על ריקוד שלא רקדנו
על סיפור שלא סיפרנו
לשנינו נמאס
לרדוף אחר דברים
שמבקשים להיעלם
ורק אנחנו מבקשים לזכור
הנה ארוחת הערב
ואת יושבת מולי
אם היינו יודעים, שכך זה יהיה
אולי היינו מתחילים ממקום אחר
את היית אומרת לי את שמך
ואני הייתי מנסה להצחיק אותך שוב
אולי היינו מצליחים יותר
האורות שוב דולקים ברחוב שלנו
אפשר לראות את הבתים
איך אי אפשר לדעת
איך הם נראים, מהזווית השונות
מורידים את הכלים מהשולחן
הולכים לספה, מחבק אותך אלי
אולי נראה סרט ישן
אולי נשכב בלי לזוז
בבוקר נגלה שהעולם נשאר באותו מקום
אנחנו נתחיל לזוז.