ראינו אנשים קופצים אל רכבות דוהרות
ממשיכים בדרכם
בזמן שאנחנו ישבנו עם הכלבים בבית
הרגשנו טוב
שלא היינו צריכים ללכת לשום מקום
על השולחן, היו פזורות המחברות הישנות
תמונות שהצהיבו
הבטנו בכלבים
מביטים על הרחוב
לפעמים, את כמוני
חשה שזה אנחנו, כולנו, מול כל העולם
אבל העולם לא מבין את זה
אני ממציא לנו סיפור
ואת זורקת עצם לכלבים
שירוצו להחזיר לך אותה
בסרטים
הרכבות דוהרות, ואנשים מתחבאים בקרונות תובלה
רק אנחנו נשארים על הספה
אולי נצא מחר בבוקר, לטיול בפארק
נביט על כל הדברים שאין לנו
נרוץ עם הכלבים ונדע
זה אנחנו איתם נגד העולם
רק שהעולם לא ירגיש את זה
בסוף נשאיר את הכל פתוח
את צוחקת
שאני מספר בדיחה
ומספרת לי
איך בעבודה,
אף אחד לא מרגיש
כמה טוב לך עכשיו
בזמן שאנשים קופצים אל קרונות משא
ונעלמים באמריקה הגדולה
בזמן שאנחנו מדליקים סיגריה
נשענים לאחור בספה
מה שנראה לנו נכון, בגיל עשרים
בגיל שלושים, הופך מגוחך
אולי הגענו מוקדם מדי
אולי לא יצאנו בזמן
הכלבים מתיישבים לידינו
הם יודעים שלעולם לא נעזוב אותם
אבל גם הם למדו
להאמין רק לעצמם
את אומרת לי, כלבים לעולם לא משקרים
ואני תוהה, האם זה קשה להם כמו לנו
אני מחבק אותך
ושנינו מביטים בהם
הם כול מה שיש לנו, אחרינו
זה רק אנחנו מול כל העולם
שהעולם יתעורר, נספר לו על כך
ובינתיים, נדמיין את עצמנו
ברכבת מטען, נעלמים מכולם.