אין לי כוח
להעיף מבט מסביב על הריסות חיי
עיני נעצמות באמצע הדרך מתמקדות
על הקיר הלבן ואז צונחים העפעפיים
בכבדות ואני נרדם וחולם

רחוק מכאן, כמה מאות מטרים
יש בית אחר עם צחוק של ילדים
ומים זורמים וגינה ירוקה
מעולם לא הלכתי דרך כה ארוכה

מתפתלת ועולה בי בחילה קשה
הלבן מקיף אותי כמו קרום של ביצה
בטני מקרקרת ואני שבע קרבות
ולא אהיה רעב יותר בשנים הקרובות

במו ידיי בניתי והרסתי את הכל
ועכשיו לא יכול לראות ואת עצמי לסבול
ועיניי הפקוחות אינן חולמות דבר
מביטות נכחה אל לובן המדבר

וזולגות הדמעות
אל אדמת הכר
וזולגות וזולגות
וזה לא נגמר.