מה שבטוח שלא קראו לו דרור ואולי הוא בעצם כן חיכה לאוטובוס
לבני עייש, ואולי לא. את העניבה והנעלים כבר סיכמנו שהוא קיבל
מהדודה שלו. זאת עם הבן שהשתתף בפרסומת, אולי שתיים, ואולי לא.
מה שבטוח זה שחזרנו מהים והשילוב של השעה וזמן ארוך בשמש,
ואולי כמה שאיפות ונשיפות עשו את שלהם, זה בטוח, אבל הוא עמד
שם וחיכה בתחנה, אני והיא שיערנו שהדייט שלו ברחה, ודרור השני
זה ששאל אותנו על האוטובוס של קו 17 גם הוא חיכה, ואולי התחלפו
שם העניינים, ואולי לא. מה שבטוח זה שהוא לא אופנוען, למרות
החיבה שלו לקסדות, ושאולי בכפייה או לא בכפייה או מתוך אהבה,
או הכרח, הוא מאמין ביישות עליונה, וכנראה שאולי הוא התבלבל
באוטובוס והספיק להתייאש מבני עייש, והחליט לסוע לרחובות, ואיך
שהאוטובוס מפליג ברחובות של רחובות, ונכבה לנו האור, וקולות של
פחד מעטרים את האווירה, ואנחנו מתעקשים לפחד, מה שבטוח שלא
קראו לו דרור, שישב מלפנינו שמע מוזיקה חזקה, לא, גם טעם
במוזיקה לא היה לו משובח מדי, כמו בבגדים, וכנראה שאולי גם
במציאת בנות, כי למה לו בני עייש? רגע ולמה לא? מה שבטוח שאף
פעם לא ראינו אותו יורד מהאוטובוס, וגם לא עולה, אבל הוא היה
שם, ישב מלפנינו ואפילו הציע להחליף מקום, ואנחנו ישבנו כל
החב'רה מריצים בדיחות ישנות, והוא שם לבד באוטובוס החשוך לא
צוחק, אבל גם לא בוכה, אולי. מדבר בקול בטלפון, וצועק על ההיא,
זאת שאולי גרה מבני עייש, ואולי לא, שעד שהיא עונה לוקח שנים
והוא חיכה שעתיים, בינגו! ידעתי שהוא פה מעל שעה, ואת מה את
אומרת? את שיערת שיש לו חברים שתופסים ממנו, אני אישית חושב
שזה גבולי, אבל זורם, ושבטוח סידרו לו איזה דייט עם מישהי,
שאולי היא מבני עייש, ואולי לא. וככה עברו להם השעות, ויש עוד
הרבה מה לספר, הרבה מה לשער, והוא? הוא עדיין מחכה, מין אפרים
שכזה...