אלון יושב לו בקיוסקפה... מחכה עוד דקה לפני שהוא מתייאש...
היא לא עונה לו. הפלאפון שלה מנותק... והבוס כבר טילפן לבקש
שיקדים היום...
מה הסיפור? לפני כמעט שעה הם דיברו...
הוא פחד, כי היא זרקה לו כמה מילים... על מה שהיה... היא לא
רצתה לפרט בשיחה, היא העדיפה פנים אל פנים.
טוב, זהו, הוא משלם את החשבון ועוזב את בית הקפה... נכנס
למכונית ויוצא בדרכו למשרד...
בדרך, פקקים נוראיים. הוא לא רגיל לראות עומס כזה בשעות
מוקדמות...
ואז, הסירנות. מה כבר קרה? שוב חפץ חשוד... אולי פיגוע?
לאט לאט הוא מתקדם בכביש.
הוא רואה טויוטה כסופה קטנה... מעוכה לגמרי. הוא הכיר אותה טוב
מידיי...
הראש לא הצליח להבין, אבל הדמעות כבר התחילו לצאת... כל העולם
נעצר, הכל קפא...
הגשם שירד לו על השמשה כאילו הפסיק מלהשמיע את דפיקותיו, וכל
הצפירות שמאחוריו, נבלעו בתוך הדממה שנוצרה בראשו.
פתאום הוא הרגיש את הידיים שלו על פניו, מועכות את פרצופו, הוא
הרגיש כאב והבין שזה העולם האמיתי. לא דמיון...
הוא יצא מהמכונית שלו, כשמאחוריו שיירה ארוכה ועצבנית צופרת...
גשם כבד נשפך על הכביש -
אבל הוא הולך. מתקדם למכונית בלי להבין למה...
דם בכל מקום, זכוכיות מנופצות. אנשי מד"א מתרוצצים באיזור,
ואיש אחד, מדבר עם המשטרה... "אני לא ראיתי" הוא מלמל... לא
מבין את מהות המצב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.