(איש עם כרס עבה, יושב ליד שולחן, ועליו עוגה)
האיש: היום יום שבת, ובכל יום שבת אני אוכל עוגה. אילו היה
היום יום שני או חמישי, הייתי אוכל דבר-מה אחר. לכן, מודה אני
על כך שהיום יום שבת ולא יום אחר. ונניח שלא הייתי אוהב עוגות,
ונניח שהיה יום ראשון, סביר להניח שהייתי מודה על כך שהיום לא
יום שבת ועל כך שאינני אוכל עוגה. אבל כל זה בנניח, ואני לא
בנניח, אני ביום שבת - אוכל עוגה. אילו למשל, הייתי עכשיו
בקזחסטן, יכול מאד להיות שלא הייתי אוכל עוגה. על כן, מודה אני
שהיום יום שבת ואני לא בקזחסטן. ויותר מזה, אילו הייתי משותק,
סביר להניח שלא הייתי יכול לאכול עוגה וגם לא הייתי יכול להיות
בקזחסטן. אך למזלי, אינני משותק, ולי יש את זכות הבחירה. אם
מתחשק לי, אני יכול בכל רגע לארוז מזוודה ולטוס לקזחסטן, ואם
מתחשק לי, אני יכול לא לאכול עוגה.
(האיש מסתכל על העוגה, מתלבט לרגע, ולבסוף מפיל אותה על
הרצפה)
הבחירה החופשית של האדם, זה כל העניין. מה כבר היינו בלעדיה?
(האיש מסתכל על העוגה, מתחרט על כך שהפיל אותה, מוציא אנחת
ייאוש ויוצא)