"כפית וחצי קפה, כפית אחת סוכר, הרבה מים חמים וקצת חלב למעלה.
ככה אני אוהבת את הקפה שלי".
לכל דבר יש שם כנראה. ה"כלב שלי", ה"חולצה שלי", ה"עבודה שלי",
אז כמובן שיהיה גם ה"קפה שלי".ככה היא אהבה את הקפה שלה בבוקר,
אחרי שהיינו קמים אצלי והייתי משתדל להכין לה אותו כמו שצריך
רק בשביל שהיא תחייך את החיוך של המבסוטה, ועדיין לשמוע תוך
כדי, למה אני כזה חבר גרוע שלא משקיע בקשר שלנו בכלל, ולא עושה
שום דבר כמו שצריך: לא בא אליה יותר, לא יודע להיות ספונטני
וכל מה שמעניין אותי זה לא להיות עייף בעבודה. על הכל בדרך כלל
אמרתי לה "נכון את צודקת" רק כדי שהיא תסתום את הפה ותמשיך
לשתות את הקפה שלה.

"תטעם את העוגיות שלי! מה אתה אומר? אבל בשיא הרצינות!"
"האמת... סבבה. לא יותר מזה. די אהבתי"
"מה?! אתה חייב להגיד שזה הכי טעים בעולם!! מצדי תשקר לי
אפילו!!"

כמה פעמים הכנתי את ה"קפה שלה" באמת?