כביש רחוק נשמע מבעד לחלון
בפנים יש מן שקט של דירה ריקה
וחושך סביב כמו מטיל אות קלון
מייצר בליבה מועקה.
רווקה.

את היד מושיטה למגרה,
מוציאה את אותה המחברת
בכל פעם שחשה ברע
אל הדפים הריקים היא חוזרת.
והדממה סוררת.

לפני השינה רוצה לשתף
בתלאות היום שאורו כבה
ורוצה איזו יד שאותה תלטף
ותיתן לה לחוש חיבה
אהבה.

אך המחברת היא חפץ דומם
רק סופג רגשות, לא מחזיר
החדר עודנו ריק, שומם
והבוקר רחוק מלהאיר.
נכתב שיר.

והשיר במחברת נשאר
וחוזר למגירה בתוכה
הנה עוד יום שנגמר
שוב בדידות בכתיבה הונצחה.
וניצחה.