היא אחת עמוקה, כל היום היא חושבת
לא מוצאת את הקול להגיד, אז כותבת
ויורה אל הדף, מילה, עוד מילה
ובסוף הפורקן מגיעה הקלה
את גבה הרכון מזכה במשענת
וכעת את שירה מקרוב היא בוחנת
וקוראת שוב כל פסיק וכל מקף
קצת חולמת, ושוב מסתכלת בדף
לפעמים היא מרוצה
ולפעמים מחמיצה
יש שם מילים ורגישות
חרוזים לקישוט
ואז שוב אותו התסכול עולה
במחשבה שהדף עוד אבק יעלה
במגירה הוא ירבוץ, לא יצא לעולם
אם רק היה לה לחן זה היה כה מושלם
היא אחת של מילים וצריכה מנגינה
שנים מחפשת ושנים ממתינה
שיבוא איזה מישהו, עם גיטרה או פסנתר
ואת כל מילותיה ללחניו יחבר
לכל רחשי לבה הכתובים
יוסיף משלו גם כמה תווים
ייחשף אליה ואותה ישלים
ויצאו יחד לאור, לחן ומילים |
