צלילים חודרים אלייך, ובעיניים עצומות כבר מבינה שהכל היה
חלום. התמונות היו אומנם כל כך יפות, והרצון להפוך את זה
למציאות לא עזר לך. המציאות היא זו שאומרת לך הבוקר, בוקר טוב.
ואת אולי היית מעדיפה להמשיך במיטתך, לבד. החלומות עליו חוזרים
אליך לא פעם. ואת מתעוררת בהרגשה מרחפת. ושוב נכנסת לתוך
מכונית לא רצויה, ונוסעת ליעד אותו תעדיפי לשכוח עוד לפני
שתגיעי אליו. שוב ידיים זרות יחבקו אותך, שפתיים נוקשות יעברו
על שלך ללא כל רגש, כמעט בלי תחושה. ואת תשתקי ושוב תהפכי
לאישה.
נכון שחלקם גורמים לך להרחיק את הבדידות, ידיהם משכיחות ממך
פצעים מין העבר. גופם חוקק בך פציעות חדשות. ואת יודעת שיום
אחד תצטרכי לעזוב גם אותם. אבל זה לא יכאב, ברגע שתמצאי את
המילים. ברגע שתצליחי לבטא אותם, להתכוון אליהם. הכל יהפוך קל
יותר ותוכלי ללכת ברחוב בראש מורם.
אך לפעמים הבדידות תופיע בהפתעה בפינות הנסתרות שלך, ואת תהיי
מופתעת מדי בכדי להספיק להגיב, בכדי להספיק להרחיק. והיא תכה
בך כמו רעידת אדמה. ולא תדעי את מה שלמדת עד עכשיו, המילים
יעלמו מראשך, והכוונות יהפכו מכשולים. ולמרות שאהבת אותו זמן
רב כל כך, תצטרכי להשלים עם העובדה שהוא כבר לא חלק מחייך.
ואולי אף פעם לא היה...