אני רואה מישהי יפה ברחוב, אך זה לא כואב לי. אני שמח, אני
אוהב את היופי שלה.
אני לא חושב על הבדידות שלי, אני מתמלא בתחושה של ציפייה, לכל
מה שאני עומד לחוות. היופי הזה קיים, ויש עוד הרבה ממנו, בכל
העולם, ואני אזכה לראות אותו. וגם את אותו יופי, שלה, של זו
שתבוא, שאוכל להסתכל בצווארה, בעיניה, בשפתיה, באור של שמש אחר
הצהריים נוגע בפניה בעוד היא מביטה בשקיעה, ומפנה את מבטה
אליי. אותו כתום חום זוהר של שערה. ואותה אהבה, תחושה זו תבוא,
ואז אדע, כי ידעתי את יופיו של העולם.