בכי חרישי של ילד, בכי אותנטי, מחרדה או פחד אמיתי, יכול לנקב
לי את הלב. ככל שהוא גדול יותר, הוא קרוב אליי יותר ואני נקרעת
מבפנים. אני מרגישה בכל רומח אברי את הכאב שלו, את דפיקות הלב
שלו, המועקה והשמיים שהשחירו לו.
ילד, בן 6 שנים תמימות, צפוי להתמודד כבוגר, ולעיתים, רק
רחוקות, נזכרים שהוא, בכל זאת, רק ילד.
וזה מתנקם בי עכשיו.
הוא בטח שכח, או מנסה, לפחות, אבל כשיגדל ייזכר ועל ראשי תהייה
האשמה. אני כותבת מניסיון. חוויות מילדותי עשו שמות בחיי במשך
זמן רב.
(מידי).