אינני אהובת הנהרות יותר,
זו שהייתה מזקיפה שרירי לב
לרשרוש האלים של המים.
שמי הקטן מתנפץ לפיסות קפוצות של כעס
כל זמן מסוים אך מוגדר מראש. כמו היערות.
אין לי שם: הייתי תופסת אותם ומנענעת אותם
עד היסוד. כל רגע הם שכלו אצלי.
ואני אצלם דבר לא.
ועכשיו לא דבר אצלם
אצלי
כביש שרוף. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.