|
המצלמה נעה סביב כמו פיורד קפוא.
בין דממות מתוחות מתנגנת שפה בסלם אחר
שקט קר מתמלא בחלל האולם.
"אני מאבדת את תחושת המגע בקצות האצבעות
מרב געגועים אליך "לוחשת אשה על הבד
כשגלי אהבתה בוקעים את שלחן העץ.
המלים שלה נעתקות לתוך כפות ידי
מקפיאות את מיתרי ערותי
הנמתחים עד פקיעה.
ואני אוחזת את ידיות הכיסא כדי
לנצור את הרעד. |
|
|
"וביום חגיגי
ומהולל זה, אני
פונה אליכם,
ההמונים, פונה
בקריאות שאון
והדר, ומודיע
קבל עם ועדה,
במילים שיחקקו
בדפי ההסטוריה
לנצחי נצחים,
מילים שיזכרו
לעד ויזכו
לתהילת עולם,
מילים אשר..."
(ץ סופית, מתוך
נאומו לאחר שזכה
בתפקיד המשנה
לסגן גזבר ועד
הבית שלו) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.