|
המצלמה נעה סביב כמו פיורד קפוא.
בין דממות מתוחות מתנגנת שפה בסלם אחר
שקט קר מתמלא בחלל האולם.
"אני מאבדת את תחושת המגע בקצות האצבעות
מרב געגועים אליך "לוחשת אשה על הבד
כשגלי אהבתה בוקעים את שלחן העץ.
המלים שלה נעתקות לתוך כפות ידי
מקפיאות את מיתרי ערותי
הנמתחים עד פקיעה.
ואני אוחזת את ידיות הכיסא כדי
לנצור את הרעד. |
|
|
אם אני כותבת
עכשיו סלוגן,
ונגיד שמאשרים
לי אותו, אז מתי
הוא מתפרסם?
(אמא ביקשה שאני
אשאל כדי לדעת
מתי להגיד לסבתא
להכנס ולקרוא) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.