עוצמת את עיניי, נופלת אחורה,
כבר לא פוחדת,
לא חוששת
ונופלת על מצע של פרחים.
פרחים רכים ויפים
שסביבם יש פרפרים,
פרחים בכל מיני צבעים,
פרחים בצבעים של אביב.
כבר לא חוששת,
כי הנה אני מושיטה את ידי,
ואתה כבר שם
אוחז אותה בחוזקה.
ולא נותן לי להיות שם בודדה.
הדמעות כמעט כבר לא,
זולגות מעיניי כבעבר.
אולי לפעמים,
כשהחשש שוב שם
שאתה לא תהיה שם
וליבי שוב יחסיר פעימה,
אך לא זה לא יקרה
בטח שלא באביב שהפך כבר
לקיץ. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.