הקשבתי לכל מה שרצית לומר,
אחרי הרבה מאוד שנים
זה כל מה שנשאר,
רק המכות מההורים,
והשירים שהיית כותבת,
והצרחות, והפחדים,
ואת עדיין כואבת.

אבל את לא כאן,
והפסקת גם לכאוב,
כששואלים אותי לאן,
"לעולם יותר טוב",
כל השירים שהיית כותבת,
נשאר לי רק לאהוב,
ואת עדיין אוהבת?

ולפעמים אני רוצה אלייך,
לחיוך, למבט שלך,
ודמעותייך עוד זולגות,
כשהבטחת לא לבכות,
נמאס לחכות
ושוב לבכות...

על השירים שהיית כותבת,
ועל שירים שלא תספיקי לכתוב,
שם אני מלטף את פנייך,
נשאר לי רק לאהוב
את השירים שהיית כותבת.