הולך שם ברחובות המולדת
והעיר עשנה וסובלת
כתובות על הקירות
ופרסומות מטמטמות
פרצופים עלומי שם חרושי קמטים
וחתולים מתרוצצים בין הפחים והבתים
זקנות כפופות גו נדחקות לאוטובוסים
עם סלי קניות עמוסים
בחום המהביל עור ידיהן מכחיל
בין אצבעות ידיים מזיעות
הן אוחזות במעקה, רגליהן יגעות
בפינה משתחווה קבצן שיכור ומזוהם
ואיש אינו חושב שהוא חלק מעם


רגלו שותתת דם היא מבחינה
ובלוח לצידו כתוב מכתם
אני חולה סרטן אנוש
זקוק להשתלה דחוף ואין לי גרוש
ילדי גוועים ברעב ואני תשוש
עם בדל סיגריה דבוקה לשפתיו
בקושי רב הוא ממלמל מילותיו
וכוס הפלסטיק מרשרשת בידיו
רעשן של מבוכה ושל כזב
כמו ששר אותו זמר
זה רק עוד יום בגן עדן לשעבר

וזה עולם מקביל, אני אומר לה
זה עולם משפיל
היא מפנה מבט מהנהנת, מבינה
אל תיקח ללב ותתענה
כי שום דבר לא משתנה
כאב וסבל הם רק שורות
במחזה שאלוהים רוצה לראות

בחום כבד מנשוא רחוב אחר רחוב
אנחנו ממשיכים ללכת קרוב קרוב
מפעם לפעם היא מושיטה לי את ידה
והמגע הזה בתוך דלות המחשבה
נותן לי נחמה
אני אוהב אותך אני אומר לה
בינינו יש שתיקה מסביב שאון והמולה
וכבר רואים, היא בהיריון הבטן עגולה
ואישה אחת אומרת זה ממש נפלא
באיזה חודש את? זה בן או בת?
והיא בחיוך עם שמץ מבוכה
אומרת לה שזו רק ההתחלה
ועדיין אין תשובה לשאלה
אני נמלא חשש
ומושיט לה את היד
אני אוהב אותך אני אומר מיד
בעולם בלי שום חמלה



וזה עולם מקביל, אני אומר לה
זה עולם מבחיל מכל בחינה
היא משפילה מבט מהנהנת מבינה
אל תיקח ללב ותתענה
כי שום דבר הרי לא משתנה
כאב וסבל הם רק שורות
במחזה שאלוהים רוצה לראות