|
בקרון רכבת
אני שומע גלגלים
מתחככים עם מסילה
אפשר
שהם מתנים אהבה
עד התחנה הבאה.
מביט מהחלון
מנסה לזכות במנה של
חופש
אולי בתומה
אחוש אל הגלגלים
אחוש גלגלים על
גופי.
מקיש על
שמשת החלון
מבחוץ
אולי אצליח להעיר
את היפיפייה הנמה.
עוצם עיניי
מסרב לראות את הלא נודע
שמתקרב
מאלץ את העבר המתרחק
למתוח איבריו
לדלוק בעקבותיי.
בקרון רכבת
אני שומע גלגלים
מתנים אהבה עם מסילה
אפשר
שהם רק מתחככים
עד התחנה האחרונה. |
|
|
לאחרונה הרבה
פעמים אנשים
אומרים שכבר אין
תקווה, למה
אנחנו צריכים
לקוות או דברים
כאלה, ברצוני
להזכיר מתי יש
תקווה, יש המנון
בשם "התקווה"
שאומר בדיוק מתי
יש תקווה, הוא
מתחיל במשפט
תנאי שאומר מתי
עדיין יש תקווה,
תחשבו על זה
טוב: כל עוד
בלבב פנימה, נפש
יהודי הומיה,
ולפאתי מזרח
קדימה, עין
לציון צופיה.
עוד לא אבדה
תקוותנו, התקווה
בת שנות 2000,
להיות עם חופשי
בארצנו, ארץ
ציון וירושלים.
מ.ש.ל |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.