|
בקרון רכבת
אני שומע גלגלים
מתחככים עם מסילה
אפשר
שהם מתנים אהבה
עד התחנה הבאה.
מביט מהחלון
מנסה לזכות במנה של
חופש
אולי בתומה
אחוש אל הגלגלים
אחוש גלגלים על
גופי.
מקיש על
שמשת החלון
מבחוץ
אולי אצליח להעיר
את היפיפייה הנמה.
עוצם עיניי
מסרב לראות את הלא נודע
שמתקרב
מאלץ את העבר המתרחק
למתוח איבריו
לדלוק בעקבותיי.
בקרון רכבת
אני שומע גלגלים
מתנים אהבה עם מסילה
אפשר
שהם רק מתחככים
עד התחנה האחרונה. |
|
|
צבוטאותי
ומוטאוטי ירדו
לסיניי,
פגשו שם את
אחמדתי ואת
קוסיתית
השרמוטה
צבוטאותי היה
ממורמר, כי מאז
שקוטאותי טבע,
הוא נאלץ לסתובב
במקומות מסריחים
ולא פחות זה
האנשים החארות,
איפה היה
המציל?!
איפה!!!
בן אדם נכנס
למים וזהו,
כלום,
ומי נשאר לספוג
את המציאות
מי?
ד"ר מישה רוזנר,
מחבר
האוטוביוגרפיה
הרשמית של
צבוטאותי שטרן -
אין לי
חברים!!!
עכשיו בשבוע
הספר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.