פרנסיס די מאל / בערב |
מעל לעוף-ים מוזר, ניער,
עיניי הקטומות שוטטו, חסרות מנוחה,
אל עננים לבנבנים מתמוססים לרווחה.
וענני פרפרים המגששים אל העלים,
התנדנדו באין מפריע אל תוך כתמי אדמה צרובים,
אז עיניי השוממות מעל גלי אהבתם,
ברוב ייאוש גלשו, טבעו, צללו איתם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|