מסרתי לך כנפיי שתעופי אל האושר
ואת בכיי בעינייך החובקות את הרוגע
נתתי לך את ניחוח החמלה המערסל
שלא תדעי עוד כפור ועצב ותעוקה
וחיכיתי שתנבטי כאשד זהב מפרה יופי
ותסעירי בי כל עצב בגופי הקשות.

ניסיתי לינוק סערתך כריחוף מעדנות
ולכסות את גופך בגופי הצנום הזועף
לא פלא כי צרחתי כמו גשם מתמרח
והייתי ניקלה בנקלים ושפוף עד עפר
והייתי רק פס צר בין חרכי עפעפייך.

הנה הרוח, ספרי לי איזו עיר היא עירך,
לעולם לא תדעי לפרוע את חובך
כשהותרת אותי תלוי על חוט הכמיהה,
נעלי דלתך מפני אוהבי האופל הסמיך
כי מי יהיה לך שיח מניב ועלים ודבש
מלבד האש שלי הרוחצת את גופך עד אפר.

בואי חרופה שלי ונתפייס עם חן האור
אשא אותך במפת חלומי ואצמח על פתחך
כנגדי תעמדי לפתוח לי צוהר בין ערפל ומטר
בואי לביתי שהוא קירות חלום שטים על פלגי דם
קיר אחד לכמיהה וקיר אחר לדמעה
ואפסק אותך בחושך בין טירוף שגיוני.

הנה הרוח, ספרי לי איזו ארץ היא ארצך
הנה החידה והפחד והמוות הנפלא
אור משתנה כזה לא תראי מעולם
כי מעלייך מלבלב פרח פרג מפלגים של תקווה
כי אין חפץ בדווי ויש עוד המון פנאי לנועם
כי בשירי תבורכי, כי בשפתיי תבורכי.

קחי לך את יחידך אשר הובלת  בסבך
ואפתח בך כל שער נעול על כתר ערוותך
קחי לך מועד  כי לא יבוא דומה לו
בואי איתי אל השביל הרחב של הערש
ונתפלש יחדיו בין זרמי הדמעות והשרף
כי בשירי תבורכי, כי בין שפתיי תבורכי.