לרגע נעצרתי הסתכלתי מהצד, חשבתי איזה פתטי, כל אחת פה צריכה
גבר שיגע בה כדי להרגיש אישה, להרגיש מושכת, להרגיש קיימת, כדי
ליצור הרגשה טובה, הכל תלוי באיזה גבר מזדמן. ולא בה בעצמה.
וכדי להגיע להרגשה הזאת הן יעשו הכל, יורידו חולצות, הלכו חצי
ערומות, יענטזו, ירקדו וימרחו על כל דבר שרק יבוא, יפלרטטו אם
כל דבר שזז, עקרונות יעלמו והתחרות תיהיה מי מנוסה יותר, מי
קלה יותר- היא תיהיה יותר אישה. ובסוף כולן יראו כמו זונות.
אני מסתכלת ונגעלת, לא מעיזה לעלות את המחשבה שגם אני כזאת.
צריכה מישהו כדי להרגיש טוב עם עצמי. אנחנו כל כך צריכות מישהו
שאנחנו מוותרות עליינו ועל מי שאנחנו, מתפשרות ללא הכרה. עושות
פוזות ומזדיינות אם כל דבר שבא. זה מגעיל, מזעזע, בעצם כל מה
שהזונות האלה, סליחה, אנחנו הזונות האלה, הזולות האלה רוצת זה
רק טיפה של אהבה. טיפה יחס. לקבל ליטוף על הראש . להרגיש פחות
לבד. הרי אנחנו מפחדות מהלבד, מלהכיר טיפה יותר טוב את עצמינו,
שלא נתאכזב. ובמקום ליטוף תמים ואמיתי מקבלות איזה זין שצריך
ללקק אותו, אולי אחרי שתעשי את זה תקבלי מילה טוב או איזה
ליטוף מהיר על הראש, ובמקרה הממש טוב לא תלכי לישון לבד. לפחות
לא באאותו הלילה וגם זה יעלה לך בעוד כמה ליקוקים. צריכות חום
של גוף כדי להרגיש, ומשיגות חום כזה בדרך לא דרך, כי כבר שכחנו
מדרך אחרת, מסובכת יותר, מורכבת, כנה עם רגשות, מקצרים הכל
בחיים, אפילו משחק מקדים ניהיה כבר דקות מעטות. ממהרים לספק
איזה מישהו ושוכחים לספק את עצמינו. שוכחים מה באמת הצרכים
שלנו ונגררים אחרי החברה, התרבות שמסנוורת אותנו. ולמה כדי
להשיג ליטוף או אהבה צריך קודם להכיר טוב במיטה, או לחשוף טיפה
יותר ממה שאת באמת רוצה ומוכנה. אבל הכל את תקריבי כדי למצוא
את הליטוף הזה, את החום של דמות אנוש נוספתשתשאר לידך. שתמיד
תדעי, לא משנה מה, שיש מישהו אחד שלא יכול בלעדייך, שאת כל
עולמו והוא לא רוצה בלעדייך. אנחנו מכורות להרגשה הזאת, לאשליה
הזאת. שברורב הפעמים את סתם מקריבה את גופך ונשיותייך
ואישיותייך בישבילך משהו שבטח יגמר בדיוק אחרי שתסיימי להקריב
את עצמך. את מוותרת. כולנו מוותרות. זו התרבות הזאת שמדרדרת
ומטשטשת את הצרכים האמיתיים. אנחנו כולנו נסחפות וגם כשאנחנו
פותחות עיניים אנחנו לא מודות, לא מעיזות ושוב מכחישות.
ואומרות שזה אנחנו רצינו. אני רציתי את הסטוץ ואני זיינתי
אותו. כשבעצם בינינו אנחנו כולנו יודעות שחיפשנו משהו אחר.
מפחדות להיות לבד, לכן נאחזות בכל מחיר, לא משנה במה. מתי
נפסיק לפחד ונתחיל לפסק את עצמינו, את הנשמה שלנו ולא רק את
המשחק המחריד שאותו אנו חיים.