בוקר.
נכנסת לעוד יום של שגרה אחרי לילה מלא חלומות עליך.
הלוואי שיכולתי להמשיך לישון.

בהתחלה חלמתי שאני הולכת במדבר, ואין כלום מסביבי,הכל רק חול
וקוצים, ואני לא יודעת לאן לפנות. אני מרגישה כ"כ מותשת
וצמאה-ויודעת שעוד רגע אני מתמוטטת, נופלת ודי. אני לא יודעת
כמה זמן אוכל להמשיך ככה תחת השמש הקופחת. אני בקושי מרימה את
הרגליים. הנשימה נורא קשה, ואני נופלת על החול. אני מרגישה
שאלו הרגעים האחרונים שלי. פתאום משום מקום אתה מופיע. מושיט
את ידיך אל פי, ומעיין יוצא מהם. אתה משקה אותי. ופתאום אתה
גדל וגדל נעשה כ"כ גבוה, ומצל עלי. אתה מרים אותי ונושא אותי
אל תוך בית אשר סביבו נווה מדבר, ודקלים. מעין חלקת אלוהים.
ושם רק שנינו, ואני מרגישה כאילו אני מרחפת. ואני קוראת לך איש
מביא המים.

בחלום אחר חלמתי שאנחנו מטיילים בתוך מקום מלא אנשים. כולם
בתנועה מתמדת. זה נראה כמו אתר תיירותי גדול ובמקום בו אנו
נמצאים יש מעין רחבה עגולה. במרכז כל ההמולה. אתה לוקח את ידי,
ומושך אותי לאמצע הרחבה. אתה לוחש לי מילים ומזמזם לי מנגינה
לא מוכרת באוזן.
ואנחנו רוקדים, ולא אכפת לנו מכל מה שהולך סביב ואנחנו רוקדים
ורוקדים וכאילו אף אחד לא מרגיש בנו-אנחנו בין כולם אבל לבד.
אתה מסובב אותי ומרחיק ומקרב ואני כמו מריונטה וכל תנועה נעשית
בתיאום מוחלט.

לפני שהתעוררתי חלמתי שאני אצלך בבית ואני קמה כמו מתוך סיוט,
ובוכה בוכה, והדמעות לא מפסיקות. אני מחפשת אותך ולא מוצאת.
כמו בטירוף מחפשת אותך בכל הבית ואפילו בארונות במקרר ומתחת
לספה. אני יושבת ובוכה. חשבתי שהלכת והשארת אותי לבד וכ"כ
רציתי להיות איתך ולידך, שתחבק, שתרגיע. פתאום הרגשתי גל של
חום מציף לי את הגוף ואור לבן הקיף אותי ולא הפסקתי לצחוק.
ובכלל לא הלכת פשוט נכנסת אלי והיינו גוף אחד. יצאת כמו מתוכי
והרגעת אותי. ליטפת ובלי מילה לקחת אותי למיטה, ועטפת אותי
בגופך. וליטפת ונישקת ושכבנו. ולא עזבת אותי לשניה עד שקמתי.

ועכשיו בוקר, ועוד יום של שגרה. אני כ"כ מתגעגעת ללילה שהיה.
אם חלומות באים באמת מעולם מקביל או מימד אחר. אני לא יודעת.
אם זה חלק מגלגול או מהתת מודע, אין לי מושג. אני יכולה לנתח
את החלומות ולמצוא מיליון הקשרים ובכל זאת אני אמנע.
אני רק יודעת שאני מתגעגעת.
שאני צריכה אותך לידי... אתה איש מביא המים, מציל החיים...
המלאך השומר.