|
החום בער אז בגופו
שריריו רפים
מוכן הוא לזנק
טרף הוא נופל
לה המשורר הוא זה
לו האהבה עצמה
וחשבתי והגיתי
והנה הינך ולא ראיתי
בגדי בי
ורוח וגשם ועץ נספה ברוח
וממטרי דמעות הם לה
והוא במעיל צהוב נבדר ברוח
וחוללו וחוללו
עד נגדע הלב
ובשדרה ההיא כעת
עם עגלה ועץ ושביל
פירות של פעם מפנים ברגליהם
על דרך מצולקת גלגלי תינוק נוסעים |
|
|
בבה"ד אחד,
בנשקייה, בדידות
אלוהים. יש
עמדות שמירה
יותר טקטיות
בבסיס הזה, אבל
בכ"ז מצאו לנכון
לדפוק צוער
אומלל בנשקייה.
לא משנה, מה
שמשנה זה שיש שם
ימבה כתובות על
הקירות ומדי פעם
את הציור
האוקייז'ונלי של
הבחורה הערומה
שצייר איזה
מאונן. ובשמירה
אחת, הייתי
משועמם פחד,
לקחתי טוש
והלבשתי את כל
הבחורות. הא הא
הא! הלאה
המאוננים!
- סג"מ פסיכי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.