ישות נצחית / המקום |
אני אפליג בספינה גדולה
לאורך נתיבי הנהר הקדמון
אל הארץ מימנה באים החלומות.
אובך לוטש בכחול
את חללי הרחוב הפרוצים
רקמת הטבע מערטלת בנפש
גוונים סתורים של אור.
זה הזמן להגיד שלום
ההצגה עומדת להסתיים
השמש קרבה אלי אופק
קרניים זהובות של אהבה.
קלידוסקופ שבור בעיניי
מאחד את התבנית מחדש
המקטעים נמסים מעצמם
למקומות מהם באתי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|