|
פתיח לדובי
אני לא רוצה להיות לבד אבל זה ככה
אני גם לא רוצה להיות ביחד עם פשרה
אמנם גופי עומד זקוף אך נשמתי אפיים שכה
אני איני אוהב לריב אך ממלא יומי תגרה
דובי
דובי תמיד מחבק, זה התפקיד שלו בעולם
אני תמיד מזלזל, זה התפקיד שנועד לי
דובי הוא בובה שעשו כדי לשרת מטרה
אני עושה את עצמי והמטרה משרתת אותי
אני יודע שדובי לא חושב על כלום
דובי לא חושב על כלום ולכן, גם לא עליי
או שאולי אמר מספיק ולכן נשאר עלום
ואולי במקום לדעת הוא מסתפק רק ב"אולי"
דובי אמר לי פעם משהו מעניין
שכל מה שניבחר הוא הרע במיעוטו
ואני עוד לא מצאתי רע בלזיין
והבחירות שלי כרגע הן הטוב במרביתו
דובי מחבק. הוא כבר לא אומר דבר
ואני, רוצה כמוהו, אבל אין לי בעלים
אז רק נשאר לי לדבר על כל מה שכבר עבר
ולחבק את הידיעה שמה שיש לי זה מילים. |
|
|
נניח שכתבתי
סלוגן,
ואישרו לי אותו.
ואני אלך ברחוב.
ואנשים יגידו
לי.
יו מלגזן, ראינו
את הסלוגן שלך
בבמה, אפשר
חתימה.
ואז איזה מעריצה
בלונדינית כוסית
תרד לי מתוך
הערצה.
ואחרי זה אני
אופיע בדודו
טופז.
ואחרי זה תהיה
לי תוכנית משלי,
ראשון בסלוגנים.
תתנו לי לשלוח
פיתות במקום לחם
עם הסלוגנים
שלי?
המלגזן הזועם |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.