הדיו רתח המוח נמס וניגר
הגרון ניחר וכבר הפה נסגר
הרם כעת את העט, קצהו נשבר
להדי אותיות ומתפורר לקולות
- כלבי מלחמתך נתקעו במעבר
גוררים לפסגה אבנים גדולות
זיכרון קרבות מן העבר
- תפרקם ויהיה ההר לעכבר.
ציפורנים יאחזו במוח הנמהר
ירדו מן הראש בגלים. אל תדהר
גבך בשוט האתמול יוצלף
וחצים משוננים יתאחדו לצל חולף
יהפוך לענן כבד על שמי-הריך
יאפיל עיניך, עת שורה תוחלף
כך או כך תיפול ממגדל שיריך
בתום ההר מתחת לרגליך, ועל הסף
חשיכה גדולה למפתנך תרבץ,
אפלה על הפסגות תושלך
וכר המוח הפורה, זרעו בו מלח
נחתך לאונותיו, גורלו נחרץ
האם הובס, אולי רק נרדם
עת קפא בך הדיו כדם. |
